הפרעות קול נשימה ודיבור
צרידות - זאת תופעה נפוצה למדי בילדים. הביטוי יכול לכלול קול נמוך, קושי וכאב
בדיבור עד כדי העלמות הקול. ברוב המקרים הבעיה אינה מבנית (אנטומית) אלה
פונקציונלית עקב שימוש "לא נכון" במיתרי הקול, מאמץ יתר בדיבור וכו. קיימות גם
סיבות נוספות דוגמת יבלות על מיתר הקול, ציסטות ופוליפים על מיתרי הקול ושיתוק
של מיתר הקול. כדי להגיע לאבחנה הנכונה יש צורך בבדיקה אנדוסקופית של מיתרי הקול.
זאת בדיקה לא נוחה במיוחד ולא "אהודה" על הילדים. בד"כ (מאד תלוי בילד) בדיקה זאת
אפשרית מגיל 4 שנים (עד גיל 1.5 שנים הבדיקה נעשית תוך החזקת הילד לרוב ללא
בעיות). כך טווח הגילאים 1.5-4 שנים בעייתי מבחינת שיתוף הפעולה. כאשר קיימת
הפרעת קול קשה ובנוסף גם הפרעה נשימיתית הבדיקה הנ"ל חיונית לאבחון ההפרעה בדרכי הנשימה העליונות. במקרים הקשים ניתן לבצע את הבדיקה תחת הרדמה אך אז מאבדים את אפקט הפקת הקול ואיכותו. מבחינה טיפולית ,ברוב הגדול של המקרים ישנה הטבה תחת טיפול בדיבור ע"י קלינאית תקשורת. זה טיפול שאורך זמן (6-8 שבועות) ודורש גם אימון בבית. במיעוט המקרים נדרשת התערבות ניתוחית לכריתת הגע במיתרים (פוליפ וכו).
סטרידור- תסמין של נשימה רעשנית, לרוב ממקור עליון (אזור מיתרי הקול). קיימות סיבות רבות לתסמנין הנ"ל. בילודים לרוב הסיבה היא לרינגומלציה (חוסר בשלות של קופסת הדיבור). מעבר לרעש בנשימה יכולה להיות הפרעה באכילה והפרעה בעליה במשקל. האבחון נעשה ע"י בדיקה סיבאופטית של מיתרי הקול. הטיפול ברובו תומך ע"י שינוי השכבה והסמכת המזון.
בילדים גדולים יותר הסיבה לסטרידור יכולה להיות מחלה זיהומית חריפה של דרכי הנשימה העליונות. אבחון נעשה ע"י סיפור קליני, בדיקה גופנית וצילום רנטגן של הצואר. הטיפול תומך ע"י נוזלים וסטירואידים.
בחלק קטן מהמקרים של סטרידור יש הפרעה מבנית משמעותית בדרכי הנשימה העליונות (דוגמת שיתוק של מיתרי הקול או הצרות בקנה הנשימה). מקרים אלה מצריכים ברור מקיף (ברונכוסקופיה בהרדמה כללית והדמייה של דרכי הנשימה) ולרוב טיפול כירורגי כלשהו.
הפרעות היגוי ודיבור- יכולות לנבוע ממגוון רחב של סיבות. חלקם אנטומיות מבניות וחלקם התנהגותיות. האיבחון הראשוני נעשה ע"י קלינאית תקשורת שעוסקת בדיבור. לאחר מכן ניתן טיפול פרטני והמשך אבחון לפי חומרת המקרה. רצויה גם בדיקה של רופא אא"ג תוך התייחסות למבנה הלשון, החך ומעבר האויר דרך האף.
